פרנסיס וולר היה תלמידו של מלדומה סומה. הוא המשיג את חמשת שערי האבל על מנת לתווך את החכמה הילידית לתרבות המערב.

השער הראשון- כל שנאהב- נאבד.

כל הדברים החיים יגיעו אל סופם

השער השני- החלקים בתוכי שלא ידעו אהבה. חלקים בתוכי אשר לא קבלו מקום הכרה ולגיטמציה ולכן עברו נידוי נידוי, בושה ואשמה.

השער השלישי- מה שציפיתי לקבל ולא קיבלתי. נולדנו מחווטים להיות שיכים באופן עמוק ובלתי אמצעי למעגלים רחבים של משפחה, קהילה ועולם הטבע. זהו אובדן גדול ועמוק מאוד שהוא צל קולקטיבי בתרבות.

השער הרביעי- צער העולם.  בעל כורחנו אנו חלק מחברה אשר רבים ממעשיה פוגעים מזהים ומחריבים את מרקם החיים העשיר והמופלא של כדור הארץ.  בחי, בצומח, באדמה, במים, ובאויר וכמובן בנו עצמנו.

השער החמישי- צער האבות והאמהות הקדמונים. הגענו משושלות רבות אשר ידעו מלחמות, הגירה, פליטות, משברים, אלימות ועוד. צער הדורות הקודמים כבד מנשוא ואנו מרגישים את משקלו על כתפינו.

השער השישי- שער הטראומה המוסרית. זהו שער אשר הוסיפו ממשיכי דרכו של פרנסיס. זהו שער חשוב ומורכב. העשר הזה מדבר על מקומות בהם פגעתי ביודעין או שלא ביודעין, בהם מעשה שעשיתי או מעשה שלא עשיתי פגע במשהו אחר. השער מאפשר התבוננות על חלקי במשא הכאב הקולקטיבי מתוך הכרה וחמלה.