טקס האבל וארבע המארות
לפני כמה לילות חלמתי שאני מדברת עם שתי נשים יקרות על טקס האבל האפריקאי. ובחלום אני אומרת להן ש"ארבע המארות מסבירות את זה בדיוק". כלומר אני בחלום, מתכוונת לומר ש"ארבע המארות" בבהירותן הצחה והבודהיסטית מסבירות בדיוק על מה ולמה הטקס הזה. (מארה הוא מעין שד עליון במיתולוגיה הבודהיבטית. בסיפור ההארה של בודהה, מארה הוא זה שנלחם בו כל הלילה. יש הרבה גרסאות לסיפור. באופן כללי אפשר לומר שמארה הוא פרסוניפיקציה של התשוקות הפיתויים וההאחזויות שלנו).
חשוב לציין, , כמובן, ישנם הבדלים רבים בינהם, בתפיסה ובפרקטיקה, הם מגיעים ממקומות שונים בעולם. ואני לא מומחית מוסמכת ומדברת רק מנסיוני. אלו מסורות חכמה עתיקות שונות ומפוארות אשר יש בבסיסן אמיתות משותפת.
אז קמתי בבוקר, כותבת וקוראת לסרוגין, מתרגשת מאוד מהחיבור היצירתי שנוצר בחלום, וזה מה שגילתי בנתיים, ומי מכם שמכיר את טקס האבל וחווה אותו אשמח מאוד לשמוע איפה זה פוגש אתכןם.
*פמה צ'ודורון כותבת כי כשכוחות המארה ירו חיצים וחרבות בבודהא כאשר ישב מתחת לעץ בלילה שבו עמד להשיג הארה, כלי הנשק שלהם הפכו לפרחים.הלימוד הראשון כאן הוא כי הדברים אשר אנו רגילים לראות כמכשולים אינם באמת אויבים אלא ידידים שלנו.טקס האבל האפרקאי הגיע למערב בזכות סובנו (ת.נ.צ.ב.ה) ומלאדומה סומה. משמעות שמו של מלאדומה הוא "חבר של האויב". (ממה שידוע לי בתפיסה של שבט הדאגרה שמתייחסת לפן האנושי חברתי, מי שפוגע הוא למעשה מי שזקוק להכי הרבה עזרה ולכן בני הזוג נשלחו לאנשי המערב אשר לא מפסיקים לפגוע בתשתיות החיים על האדמה).
* ארבע המארות על פי פמה צו'דורון הן: חיפוש אחר עונג והמנעות מכאב, הנטיה הכפיתית שלנו לשמר את התפיסה העצמית שלנו "no matter what" , ההזדהות שלנו עם רגשת חזקים, הנטיה שלנו להגדיל עוד את הרגש ולהפוך גל לצונאמי. והרביעית היא פחד מהמוות, שהיא למעשה פחד מהחיים. והנה משפט המחץ בעיני בהקשר הזה "מזוית הראיה של הערות, הנסיון לקשור את כל הקצוות הרופפים וסוף סוף להתארגן עם החיים, פרושו מוות, כי זה כרוך בדחייה של הרבה מהחוויה הבסיסית שלך. יש משהו תוקפני בגישה הזו לחיים, הנסיון לשטח את כל הבליטות המחוספסות, וחוסר השלמות לנסיעה חלקה ונחמדה" ("כשהדברים מתפרקים" פ.צ'. בעברית בהוצאת פארג.) יכולתי להמשיך עוד ועוד, כל פעם שאני חוזרת לספר הזה אני מקבלת כל כך הרבה. תודה רבה פמה צו'דורון על הלימוד מעורר החמלה שלך.
טקס האבל האפרקאי מגיע אף הוא מתפיסה כי לחיות תוך נסיון "לשטח את הבליטות" הוא נסיון אומלל ועקר, הטקס נותן מקום חופשי ואותנטי לכאב פגיעה עלבון וכל רגש לא נעים אחר שהיינו רוצים השליך "מעלינו. ומעל לכל הפחד ממוות, ההאחזות בזהות העצמית שלנו, הפחד מהשינוים. טקס האבל והתרבות בה הוא נטוע, רואה את המוות כעוד שינוי המתקיים בתוך מארג החיים השלם, מוות הוא חלק מהחיים, והמתים אינם נשכחים. (כן, יש הבדלים רבים בשתי התפיסות…)
אנחנו רוצים להיות "מושלמים" להיות "באור" אבל החיים הם אור וחושך, וכשנותנים למקום יציב להיבנות בתוכנו, כשנשארים בפתיחות עם הכאב, החרבות הנזרקות אלינו, בין אם מהמציאות החיצונית או הפנימית, החרב תהפך לפרח.
תודה לעולם החלומות שרוקם יחדיו חלקים שונים בתוכי ובעולם וסולל נתיבים יצירתיים ומרפאים.
ב19/3 נקיים טקס אבל קהילתי מיוחד ליום השיוויון. הטקס יתקיים במרכז אמ"ן והכנסותיו לטובת הפרויקט המפואר הזה שאני שמחה וגאה להיות תומכת אדוקה שלו.קישור לדף הארעו בתגובה הראשונה. אם זה מדבר אליכם. בואו. בואנה. ממש ממש כדאי.
https://www.facebook.com/events/475449139810759/
*תמונות שצילמתי, טקס אבל בטבע, ובודהא בגנים היפנים בפארק סן פרנסיסקו