טקס אבל אפרקאי מיוחד ליום שיויון האביב-

טקס האבל מגיע משבט הדאגרה במערב אפריקה. זהו אחד מהטקסים החשובים ביותר של השבט המפורסם בעושרו הרוחני והתרבותי. אבל והתאבלות, בתפיסת העולם בתרבויות מבוססות אדמה, (ילידיות) אינם מיוחסים רק למוות של אדם. ישנה מחזוריות של חיים ומוות. המוות הוא חלק מהחיים, הוא אינו ממודר.
עוד על הטקס אפשר לקרוא כאן

את הטקס הזה בחרנו להקדיש לחקירה אישית וטרנספורמציה לריפוי ועבודת שלום עם המינים, המיניות והמגדר

הטקס יערך בסמוך ליום שיויון האביב, (21/3) הוא היום שבו זמן האור וזמן החושך המגיעים לאדמה שווה. זהו זמן טוב לחקור כוחות מנוגדים בתוכי ומחוצה לי ולעורר שאלות גדולות;

היום יהיה בנוי בתוך מסגרת טקס האבל האפרקאי, ובתוכו ננוע בין שני צירים:

ציר הפגיעה/הדיכוי

ציר ההעצמה/הקדושה

עקרון מרכזי בסדנא הוא מרחב בטוח ומוגן לכל משתתפ.ת.

הסדנא בלבוש מלא, מכוונת לחקירה אישית ואינה מחייבת שיתוף מעבר למה שנכון לכל משתתפ.ת

למה זה יום שלם? זה ארוך מידי ולמי יש כוח להתעסק בזה כל כך הרבה?

כדי לעבור תהליך משמעותי ובטוח, באופן ששומר על המשתתפים בו נדרש זמן. למעשה הרבה יותר נכון להקדיש לזה לפחות סופשבוע שלם. הסדנה אינה "רק" טקס. אנו נעבור ביחד תהליך של התיידדות עם פחדים, עם עצב, עם תסכול פגיעה ועוד.. מנסיונינו, למי שמסתובב עם משא כבד על ליבו, כלל לא מובן מאליו למצוא את המקום, הזמן והחברה הנכונה, שיכולה לשאת זאת איתו. וגם אם אנו מוקפים באנשים שמסוגלים להקשיב לכל זה, בתוך חיי היום יום בדרך כלל אנו לא מצליחים להתפנות בצורה משמעותית. אנו מזמינים ליום שלם כי בעינינו זה חשוב מספיק. כי כדי שלכל אחד יהיה מקום, צריך לפנות זמן.

זוהי עבודת שלום חיונית ועמוקה הנדרשת לכלל האנשות בזמנים האלו.

וכן, זוהי הזמנה לאמיצים ואמיצות שמעיזים להניח בצד את הציניות ומוכנים להיכנס לתוך מרחב חי ופועם. לאפשר לחקירה האישית להיות חלק מטרנספורמציה קולקטיבית.