טקס האבל האפריקאי הגיע למערב משבט הדאגרה אשר במערב אפריקה, בזכות סובונפו סומה (ת.פ 14/1/2017) ומלדומה סומה (ת.פ 9/12/21). בשנות השבעים עזבו בני הזוג את אפריקה ונשלחו על ידי זקני השבט למערב, להזכיר לאנשים ששם איך לבכות, כדי שיזכרו כיצד להיות בני אדם "אמיתים" ולמצוא חיבור מחדש לרבדים נוספים באנושיות שלנו,  ולהפסיק לפעול באופן שמאיים על קיום האנושות.

בטקס אנחנו מזמינים רגשות של כאב, עצב, אובדן, יחד עם הודיה הלל ומשמעות, לקבל מרחב לביטוי במרחב טקסי וקהילתי תומך ובטוח. הטקס מאפשר הנעה של רגש והתחדשות אשר מזכירה לנו ומחברת אותנו לזרם של החיים, לכוחות חיים ולאהבה. 

טקס האבל הוא חלק מן הפרקטיקה והמסורת המפוארת של שבט הדאגרה, המפורסם בהיותו שבט עשיר תרבותית ורוחנית בצורה יוצאת דופן.

הטקס שייך לתפיסת החיים עשירה חברתית ורוחנית, לדרך חיים שונה מאוד מדרך החיים בתרבות המערבית. זוהי זכות לקיים את הטקס, ללמוד ממנו בדרך חוויתית אישית וחברתית, על הקשר הישיר בין אבל התאבלות ואובדן, לבין הודיה ותחושת משמעות וחיבור לרשת החיים, והקשר שבין היחיד לקהילה ומשמעותו לרווחתנו הנפשית. להתנסות בקשר בין האבל כפרקטיקה קהילתית הזקוקה לנראות ולמקום בטוח, לבין פורקן רגשי ובריאות נפשית הנחוצים לנו כל כך בתקופה בה אנו חיים.

אנו חיים בתקופה של אינדוודואליזם קיצוני, המתקיים במקביל לשינוים אקלימים גיאו- פולטים טכנולוגיים כלכליים וחברתיים רבים כל כך שאין פלא שאנו חווים כל כך הרבה בדידות חרדה חוסר אונים בלבול, אשר אותם, כחברה אנו נוטים למסך בצרכנות ואסקפיזם.

טקס האבל קורא למי שמעז להישיר מבט אל העובדה הפשוטה-

כי כל אשר נאהב, נאבד, כי כל דבר משתנה ובו זמנית הוא חלק מרשת החיים הרב גונית המחברת כל מה שיש, בעולם הזה ובעולמות הבלתי נראים. וכי אם אנו לא מרשים לעצמנו להתאבל ולכאוב אנו מאבדים את עצמנו, את היכולת להיפתח לשמחה הודיה וקשר. 

אנו עשויים לרצות להתאבל על אובדן חיים על כדור הארץ, והשינוים האקלימיים הגלובאליים, על קונפליקטים בין מדינות ולאומים, או על אובדנים פרטיים ואישים, סביב משברי חיים מחלות פרידות ועוד ועוד….

הטקס אינו מבדיל בין אבל קולקטיבי לאבל פרטי. התפיסה ממנה הוא מגיע היא תפיסה של תרבויות מבוססות אדמה, הרואות את כל הקיים על האדמה כחלק מאותה רשת חיים. דבר אינו נפרד ממנה ודבר אינו נאבד בה, רק משתנה. ולכן האבל הפרטי שלי שייך לכולם, והאבל קולקטיבי של קבוצה מסוימת שייך גם למי שאינו רואה עצמו חלק מאותה קבוצה.

הטקס מתקיים באופן קהילתי בו כולם לוקחים חלק בשמירת המרחב והשתתפות בטקס, באמצעות שירה ריקוד תיפוף תפילה ומרחב התאבלות בו כל אחד רשאי להתאבל באופן אותנטי ויחודי לו.

הטקס מייצר ומעלה אנרגיה ומאפשר לה להשתחרר, באופן שמחזיר למשתתפים כוחות חיים, מחבר אותם לתחושת הקיום והנוכחות שלהם ולתחושת משמעות והודיה.

מבחינה פרקטית, מדובר ביום שלם בד"כ מבוקר עד ערב,

לקריאה נוספת על טקסים לחץ כאן